|
המקור של הנזירה
ראש לבן הוא באזורים הטרופיים של דרום אסיה. תחום התפוצה שלה כולל את
תאילנד, מלזיה, סומטרה, ג'אוה, באלי ווויטנם.
סביבת המחייה הטבעית שלה היא שטחים מעושבים,
סבכים, שדות אורז ומורדות הרים ירוקים.
הנזירה ראש לבן היא ציפור שקטה, חברותית ועמידה.
היא מתאימה מאוד לגידול בכלובי תעופה גדולים מעורבים עם מינים שקטים
אחרים, בלהקות או בכלובי ריבוי. היות ורבות מן הציפורים מגיעות מלכידה
בטבע בדרך כלל הן קשות לריבוי, ודורשות כלובי תעופה גדולים ומרווחים
מאוד. בכלוב חשוב לספק צמחייה גבוהה וסבוכה, המשמשת גם כמזון וגם
לקינון. שפע שמש ואדמה יבשה יסייעו מאוד.
כמו רבים ממיני ה-Estrildidae
הנזירה ראש לבן היא מונומורפית והמראה של
הזכרים והנקבות דומה. הדרך הטובה ביותר להפריד בין המינים היא לפי
שירתו של הזכר הדומה ליללת חתול הנשמעת מרחוק.
דרכים נוספות העוזרות
להבדיל היא שראשי הזכרים לבנים יותר (למרות שהראשים של
שני המינים מלבינים עם השנים). לחזה בצבע השוקולד של הזכרים קווים
מפרידים ברורים יותר, והוא מתחבר אל צבע הערמון הצדדים בעוד שבנקבה
צבעים מתמזגים.
הנזירה ראש לבן
תסתדר מצוין עם תערובת זרעים איכותית לפינקים. היא תעדיף את הזרעים
הגדולים, ותהנה מתערובת תוכונים סטנדרטית. מזון ירוק וזרעים
מושרים יתקבלו בשמחה,, כמו גם מזון ביצים. הם ישמחו גם לעשבים עם זרעי בוסר. סידן בצורה של קליפות ביצה מבושלות וטחונות, צדפות
גרוסות ועצם דיונון צריך להיות זמין תמיד.
היות ורוב הציפורים מגיעות מלכידה
בטבע, הדרך הטובה ביותר להגיע לתוצאות טובות בריבוי היא לגדל להקה
בכלוב תעופה גדול עם צמחייה מתאימה של עשבים גבוהים וסבוכים. הציפורים
יבחרו לבד את בני זוגן. ניתן לספק להן קופסאות הטלה חצי פתוחות, אך
בדרך כלל הן יבנו את הקן לבד באזורים סבוכים. בזמן גידול הגוזלים יש
לספק זרעים מושרים ומונבטים, מזון ביצים ותולעי קמח. ההטלה מונה
4-6 ביצים, ושני ההורים חולקים את הדגירה. הדגירה נמשכת כ-12-15 יום
בסופם בוקעים גוזלים שחורים עם מעט מאוד פלומה. הגוזלים פורחים מהקן
לאחר כ-20 יום, ונגמלים לאחר כשבועיים עד שלושה נוספים.
לנזירה ראש לבן תת מין
אחד.
חשוב להפריד בריבוי בין סוגי הנזירה השונים,
מכיוון שהן יתרבו בקלות עם מינים אחרים מהמשפחה, או עם בנגלזים. |