|
למרות היותו תת מין של הזברה פינק,
הטימור זברה פינק שונה לחלוטין באופיו מהזברה פינק המצוי. בן דוד זעיר
זה של הזברה פינק, הדומה בגודלו ל-Waxbill
בינוני, מגיע מאיי טימור הנימצאים מצפון לאוסטרליה ומדרום לניו-גיניאה.
תת מין זה היה מופרד מהאוכלוסייה הראשית באוסטרליה זמן מספיק לפתח שירה
וצבעים שונים. הטימור זברה נדיר בשבי, ורבים מהם מגיעים מלכידות בטבע,
ולכן קשים יחסית לריבוי. בנוסף, עקב המחסור בציפורים, לעיתים קרובות
מגלים מערבבים בין זרות רגילות וטימור.
הטימור זברה פינק אקטיבי מאוד, ועם גודלו הקטן הוא
מזכיר פני ינשוף בלבוש של זברה.
בגלל שמרבית הציפורים מגיעות מלכידות בטבע, הטימור
זברה פינק קשה יותר לגידול מהזברה פינק, וזקוק למרחבים גדולים יותר.
הוא מתאים לגידול בכלובי תעופה גדולים בלהקה של שלושה זוגות
ויותר, כלובי תעופה גדולים מעורבים, ובזוגות. גידול שלהם בכלובי ריבוי
דורש מתן מרחב רב.
זוגות המגיעים מגידול בשבי קלים לגידול כמעט כמו הזברות המצויות.
הטימור זברה פינק הוא דימורפי,
וקל להבחין בין זכרים לנקבות. המופע של הזכרים דומה לזה של הזברה
המצוייה, אך חסר את סימני החזה מתחת לפס האופקי, הקריאה שלו שונה מזו
של הזברה פינק ובעלת צליל גבוה יותר. הנקבות בעלות מופע זהה לזה של
הזברה המצויה, למעט סימן הדמעה הקטן יותר, והשירה השונה.
הטמור זברה פינק
יסתדר מצוין עם תערובת זרעים איכותית לפינקים. הוא יעדיף את הזרעים
הקטנים, ולעיתים קרובות ידחו את זרעי הדוחן הגדולים לסוף. מזון ירוק וזרעים
מושרים יתקבלו בשמחה,, כמו גם מזון ביצים. הם ישמחו גם לעשבים עם זרעי בוסר. סידן בצורה של קליפות ביצה מבושלות וטחונות, צדפות
גרוסות ועצם דיונון צריך להיות זמין תמיד.
למרות הקושי היחסי לרבות את
הטימור (יחסית לזברה). הם הורים מצוינים.
הקינון יתבצע בקופסאות הטלה סגורות או סלסילות (שלא מומלצות עקב נטיית
האצבעות להיתפס בהם). חומרי הקינון החביבים
עליהם כוללים עשב יבש, סיבי קוקוס, יוטה, אזוב ונוצות. הם ימלאו את הקן
כמעט עד קצהו על מנת לשמור עין פקוחה על הסביבה. ההטלה
כוללת 5-6 ביצים אשר הנקבה והזכר חולקים את הדגירה עליהן. הדגירה נמשכת
כ-12 יום. הגוזלים פורחים מהקן לאחר כ-18
יום, ונגמלים לאחר 14-21 יום נוספים.
חשוב להפריד בין הזברה פינק המצוי
לטימור זברה פינק, ובפרט בזמן הריבוי, למנוע עירוב בין המינים. |