|
מקורו של
הראש אדום בדרום אפריקה וצפונה עד לאנגולה. הוא חי בשטחים פתוחים עם
שיחים בלהקות. הם נמצאים בקרבת מי שטח זמינים, ולעיתים
קרובות ימצאו בסביבת שטחים מעובדים ומקומות ישוב. הם מלקטים מהקרקע
זרעים, טרמיטים, וכנראה חרקים קטנים אחרים.
הוא קרוב מאוד לפינק גרון שחוט
הנפוץ יותר.
הראש אדום מעדיפים את גרעיני
הדוחן הגדולים בתערובת פינקים וייהנו מתערובת תוכונים סטנדרטית, או סתם
גרעיני דוחן לבן, מזון רך, עלים ירוקים, ירקות וזרעים מונבטים. הראש
אדום יוכלו גם מעט מזון חי. סידן בצורה של
קליפות ביצה מבושלות וטחונות, צדפות גרוסות ועצם דיונון צריך להיות
זמין תמיד. מזון חי הכולל טרמיטים ותולעי קמח בתקופת הריבוי
יסייע בשיפור אחוזי ההצלחה. ניתן להרבות את
הראש אדום בכלובי תעופה מעורבים או בזוגות, על אף שבזוגות ההצלחה בריבוי
גבוהה יותר. הם ציפורים חששניות מאוד, שדורשות כיסוי חלקי של הכלוב
בצמחייה על מנת לספק להן מקומות מסתור.
הציפור עמידה מאוד ותתרבה בהצלחה כל
עוד מגנים בפני רוח ושומרים על טמפרטורה מעל 15 מעלות (ויותר בעונת
הריבוי).
קל להפריד בין
הזכרים לנקבות לפי צבע החלודה האדום של הראש בזכרים והחזה הצבעוני
יותר.
הראש אדום מתרבים היטב. הם יקננו בהצלחה בקופסאות הטלה חצי פתוחות או
סלסילות קש (למרות שאלו אינן מומלצות עקב הסכנה של תפיסת הציפורניים).
רבים מהראש אדום הינם "דוגרים קלים" ובמקרה של הפרעה יש חשש
שינטשו את הקן או הגוזלים ויעברו להקים קן חדש. ההטלה כוללת 4-6 ביצים. הדגירה
מתחילה בין הביצה השנייה לרביעית ונמשכת 12-14 יום,
ושני ההורים חולקים את הדגירה, ואף ישנו יחד בקן בלילה.
מזון חי כמו טרמיטים ותולעי קמח
בתקופת זו יסייע בשיפור אחוזי ההצלחה.
הגוזלים פורחים מהקן לאחר 21 יום, ונגמלים לאחר 14-21 יום נוספים.
לאחר שהחלו
להתרבות, הראש אדום ימשיכו בקלות להטלות נוספות. חשוב להימנע מערב בין הגרון
שחוט לפינק ראש אדום בעונת הריבוי, עקב הסכנה לעירוב בין המינים.
|