|
המופע של הזכרים והנקבות במין זה כמעט זהה. כמו ברוב סוגי ה-Lonchura
ישנם הבדלים עדינים העוזרים בקביעת המין. כמובן
שהזכרים שרים ומבצעים ריקוד חיזור, היות והשיר מלודי וחוזר לעיתים
קרובות קל למצוא אותם. סימנים נוספים כוללים
ראש רחב וקרח יותר משל הנקבה, פנים שחורות יותר עם פחות
כתמים וצבע ערמון בהיר יותר. סימנים אלה קלים יותר
לזיהוי בתוך קבוצה, ולא רק בין זוג ציפורים.
כמו רוב המניקין והמוניה, חזה
הערמון מעדיפים את גרעיני הדוחן הגדולים בתערובת תוכונים סטנדרטית, או
סתם גרעיני דוחן לבן. הם יוכלו בתאווה מזון ביצים, מזון ירוק וזרעים
מושרים, ובמיוחד אורז. הם אוהבים מאוד שיבולים של שיבולת שועל, אך יש
להיזהר שלא ישמינו. סידן בצורה של קליפות ביצה מבושלות וטחונות, צדפות
גרוסות ועצם דיונון צריך להיות זמין תמיד.
ניתן להרבות את חזה הערמון בכלובים
או כלובי תעופה גדולים. הם נוטים ליצור קשר זוגי חזק, ואם מפרידים זוג
והם עדיין בטווח שמיעה ניתן לשמוע בימים הראשונים את הקריאות אחד לשני,
אך גם לאחר מכן הם ימשיכו וימנעו מיצירת קשר חדש. בלהקות יתכנו מקרים
של תלישת נוצות.
הקינון יתבצע בקופסאות הטלה חצי פתוחות, כמו גם בסלים (שלא מומלצים,
עקב נטיית האצבעות להיתפס בהם). ניתן להוריד את החלק העליון של הקופסא
לחלוטין, והם יבנו גג בצורת כיפה סגורה לבדם. חמורי הקינון החביבים
עליהם כוללים סיבי קוקוס, קש אורז, יוטה, סיבי כותנה ונוצות. ההטלה
כוללת 4-8 ביצים מיד לאחר בניית הקן, והנקבה היא הדוגרת העיקרית בזמן
שהזכר שומר. בלילה שתי הציפורים ישבו על הקן. הדגירה נמשכת 13-14 יום,
ובסופה בוקעים גוזלים ורודים וערומים. הגוזלים פורחים מהקן לאחר 18-21
יום, ונגמלים לאחר 21 יום נוספים.
לחזה הערמון קיימים חמישה
תתי-זנים. אחד שמקורו באוסטרליה והשאר מגיניאה החדשה. הסוג הדרמטי
והמושך ביותר הוא L. c sharpii. סוג זה מיובא לעיתים, אך מקורו בתפיסות
בטבע ולכן קשה לריבוי.
לרבים מחזה הערמון יש שלב מלניסטי,
שאינו מהווה מוטציה, אלא בעיה חולפת.
חזה הערמון נוטה לסבול מבעיה של ציפורניים ארוכות. ציפורניים אלו
משמשות אותו בטבע כדי להתלות הפוך מעשבים. בכלובי ציפורניים אלה מהוות
סכנה ויש להקפיד ולקצוץ אותן.
תלישת נוצות היא בעיה נוספת אופיינית לסוג זה, בפרט נוצות הזנב והעורף.
צפיפות יתר יכולה לעורר בעיה זו. |
מגדלי
הפינקים
