מגדלי הפינקים

קנרים

משפחת הקנרים היא מן המגוונות ביותר בעולם הציפורים. למרות שכל הקנרים משתייכים למין יחיד – Serinus, ומקורם באב קדמון יחיד – קנרי הבר – Serinus canaria ישנו מגוון רחב מאוד של זנים שפותחו ממנו. ניתן לחלק את הקנרים לשלוש קבוצות עיקריות: קנרי צבע, קנרי צורה וקנרי שירה.

במקור הקנרים גודלו בגלל השירה המרשימה שלהם. לאחר שהובאו לאירופה על ידי הספרדים אשר כבשו את האיים הקנריים בשלהי המאה ה-15, מגדלים התלהבו מהם כל כך שבתחילת המאה ה-18 היו 29 זנים שונים, ומאז נוספו עוד זנים רבים בעלי צבעים וצורות נוספים.

קנרי צבע

הצבע המקורי של קנר הבר הוא ירוק אפרפר, השונה מאוד מהצהוב אותו נהוג לזהות עם הקנרים, כמו הקנר המפורסם מכולם – Tweety. כל ידי ריבוי סלקטיבי במשך דורות רבים פותח זן החסר את הפיגמנט מלנין האחראי לצבע השחור, והתקבלה הציפור הצהובה נקייה. בשלב מאוחר יותר פותח האגאט (ברקת – agate), שילוב של ירוק וקינמון, אשר מסמן גם את תחילת פיתוח קנרי הצבע. אחריו הופיעו הלבן, הכחול והפאון (עופר – fawn). בתחילת המאה ה-20, זיווגו זכר רד-סיסקין ראש שחור (black-hooded red siskin – Spinus cucullatus) עם נקבת קנר רולר גרמני צהובה לקבלת צבע אדום.

המקור הגנטי של הצבע בקנרים נובע משני גורמים:

• צבע ליפוכרום (lipochrome color) או צבע הבסיס (ground color), אשר קיבל את שמו מהיותו מסיס בשומנים (lipids). צבע הבסיס של קנר הבר צהוב, ואליו נוספו לבן דומיננטי, לבן רצסיבי ואדום. צבעי הבסיס מתקבלים על ידי פיגמנטים ממשפחת הקרטנואידים (carotenoids) - ה-xanthophile בעל הצבע הצהוב, ו-canthaxantine בעל הצבע האדום.

• צבע מלנין (melanin color) המוסיף את הגוונים הכהים של חום ושחור של קנר הבר. הפיגמנט החום הוא phaeo melanin והשחור eumelanin.

• כאשר מחברים את ציבעי הליפוכרום ומלנין מתקבלים צבעים כמו ירוק, כחול, ברונזה, קינמון, פאון וחום. לדוגמא, ריבוי של קנר בעל צבע בסיס צהוב (ליפוכרום) עם ציפור שיש לי מלנין שחור במטען הגנטי יכול להוציא צאצאים ירוקים.

סוגי קנרי הצבע:

חלק מן הקנרים מקבלים מזונות המכילים פיגמנטים על מנת לשפר את צבע פלומת הציפור. התהליך נקרא האכלת צבע, וחייב להתחיל לפני החלפת הנוצות בגיל שישה עד שמונה שבועות. הצבע הראשון בשימוש היה פלפל קאיין (Cayenne pepper) שניתן על מנת לקבל צבע ברור יותר ברד-פקטורים. מתן פלפל אדום לקנר צהוב לא יהפוך אותו לאדום. צבע הבסיס חייב להיות תואם לתוסף הצבע. כך, הצבע הכתמתם של קנר אדום יכול להיעשות לאדום יותר על ידי מתן פלפלים אדומים או canthaxanthin (תוסף צבע מלאכותי הניתן גם להפקה מאצות). האכלת צבע והשימוש בכימיקלים לשיפור הצבע יכול להזיק לבריאות הציפור, ויש להיוועץ במגדל ותיק או וטרינר לפני כן.

אלבום קנרי צבע

קנרי שירה

כל הקנרים יודעים לשיר, אך יש כאלה השרים יותר טוב מאחרים. כמו במרבית מני הציפורים, השירה המרשימה שייכת לזכר, במיוחד בעונת החיזור. הקנרים לומדים לשיר על ידי חיקוי ציפורים אחרות ושילוב השירה שלהן בתוך השירה של הקנר. לכן חשוב להשאיר קנרי שירה עם בני מינם לפחות עד לעונת הריבוי הראשונה בכדי שילמדו את השירה האופיינית לזן שלהם.

סוגי קנרי השירה:

קנרי צורה

קנרי הצורה מגיעים בכל הצורות והגדלים. ישנם גבוהים ורזים, קצרים ושמנים, בעלי נוצות חלקות ונוצות מסולסלות, חלקם משתייכים לזנים בעלי צ'ופ (crested – מצויצים, בעלי כתר) כמו הגלוסטרים.

קנרי הצורה הנפוצים ביותר הם הבורדר (border), פיפה (fife), יורק (York), נורוויץ' (Norwich) וגלוסטר (Gloster). הפיפה והבורדר הם קטנטנים בגודל של 11 ו-14 ס"מ כל אחד, בהשוואה לנורוויץ' המוצק והיורק הגבוה בגודל של 16 ו-17 ס"מ בהתאמה. סוגים אחרים רובו לתכונות ייחודיות המסולסל הצפון הולנדי (Northern Dutch frill) והמסולסל הפריזאי (Parisian frill) בעלי נוצות מסולסלות ומנופחות, בעוד שהסקוטי המגונדר (Scotch fancy) והגיבן האיטלקי (Gibber Italicus) בעלי מראה כפוף ולא טבעי.

בנדוק (Mule - פרד)

כאשר מכליאים קנר עם פינקים ממשפחת ה-Fringillidae מקבלים בנדוקים – המילה הערבית לפרד. כמו בהכלאה בין חמור לסוסה, גם ההכלאה בין פינק לקנרית יכולה להפיק צאצאים, אשר בדרך כלל הינם עקרים. לעיתים ישנן הכלאות המוציאות צאצאים פוריים כמו זו עם הרד-סיסקין, אשר הביאה ליצירת הרד-פקטור. סוגי הבנדוקים הנפוצים ביותר הן עם חוחיות, סיסקינים וירקונים. חשוב לזכור כי חוחיות וירקונים הן ציפורים מוגנות, והן, כמו גם ההכלאות שלהן עם קנרים אסורות בהחזקה בשבי.

ישנן גם ה"פרים" – הכלאות של זני bullfinch, כאשר כאן מרבים את זכר הקנר עם נקבה של bullfinch.

גידול הקנרים

רוב מיני הקנרים קלים לגידול, ובפרט הקנרים הפשוטים – הידועים כצ'אפרים (שיבוש של chopper). בגידול נכון הקנרים יכולים להגיע לאורך חיים של כ-15 שנה.

הקנרים זקוקים לכלובים גדולים מספיק לאפשר להם לקפוץ ממקל למקל. כמובן שככל שהכלוב גדול יותר ומאפשר מרחב תעופה מוגדל הציפורים יהיו בריאות יותר ומאושרות יותר. הגודל המינימאלי הוא כ-45 ס"מ אורך. אם מגדלים בכלובי תעופה גדולים בעלי צמחייה ניתן לגדל מספר זוגות ביחד כל עוד כמות המינים האחרים גדולה מזו של הקנרים, אך חשוב לשים לב לסימני תוקפנות, במיוחד בתקופת הריבוי. כמו כן חשוב לספר מספר מקורות מזון ושתייה למנוע הרעבה של ציפורים שאינן דומיננטיות.

בניגוד למרבית מיני הפינקים, חיי הקנרים מוכתבים על ידי אורך היום. כאשר הימים מתחילים להתארך הקנרים מתחילים להיערך לעונת הריבוי, ומתחילים להתרבות כאשר היום מתארך בסביבות חודשים מרץ-מאי. כאשר הימים מתחילים להתקצר הקנרים חדלים להתרבות ומתחילים להחליף את הניצוי לקראת החורף. לכן חשוב לספק לקנרים אורך יום משתנה בהתאם לעונות.

המזון הבסיסי של הקנרים הוא תערובת קנרים איכותית המכירה זרעי קנרית (חפורית) כ-60%, לפתית כ-20%, וכ-20% נוספים של זרעי לפתית שחורה גדולה, פשתן, ניגר, קנביס, שבולת שועל מקולפת. בנוסף חשוב לספק מזון ירוק טרי הכולל עלים ירוקים של שן הארי, עולש, לפת, כרוב סיני וכו'. ירקות ופירות הכוללים מלפפון, ברוקולי, אפונה, גזר, תפוח, אגז וכו'. זרעים מושרים ומונבטים, מזון ביצים וכ'. חשוב מאוד לדאוג לסידן זמין בכל זמן על ידי עצם דיונון (סבידה), צדפים טחונים וקליפת ביצה מבושלת וטחונה.   

הקנרים בדרך כלל הורים טובים מאוד. לפני הריבוי מומלץ להפריד את הזכרים מהנקבות. כאשר מזהים זוגות מוכנים לריבוי יש לשים אותם בכלובי ריבוי עם מחיצה באמצע כאשר הנקבה בצד אחד עם הקן, והזכר בצד השני. מהר מאוד הזכר יתחיל להאכיל את הנקבה דרך הסורגים ולהקדיש לה תשומת לב. בשלב זה יש לסלק את המחיצה ולספק חומר קינון. הקנרים אוהבים חומרי קינון רכים כמו חוטי יוטה, פיסות נייר, סיבי קוקוס וכו'. בדרך כלל הנקבה בונה את הקן כאשר הזכר מסייע באיסוף החומרים. לאחר הבנייה הנקבה מטילה 3-6 ביצים כחלחלות עם כתמים חומים. הדגירה נמשכת 14 יום על ידי הנקבה, כאשר הזכר שומר ומאכיל אותה. לאחר הבקיעה יש לטבע את הגוזלים בגיל 6-7 ימים. הגוזלים פורחים לאחר כשבועיים והזכר ימשיך להאכיל אותם עד לגמילה. במידה וממשיכים למחזור הטלה נוסף, יש להוסיף סלסלת הטלה חדשה לכלוב. הנקבה תבנה קן חדש ותחזור ותטיל תוך שבועיים. במידה ומתגלים סימני תוקפנות בין ההורים לגוזלים, יש להחזיר את המחיצה, לשים את הזכר עם הגוזלים בצד אחד, ולהשאיר את הנקבה לדגור על הביצים בצידו השני, עד לגמילת הגוזלים.

מאמרים:

• סוגי נוצות בקנרים - מאת Arlene Rosenthal, תורגם ע"י תומר ג.

 [ דף הבית ] [ למעלה ] [ עמותת מגדלי הפינקים ] [ הזברה פינק ] [ מאמרים וחומר נוסף ] [ אינדקס המגדלים ] [ מחירון הפינקים ] [ קישורים ] [ פורומים חיצוניים ] [ הדואר שלי ] [ תנאי השימוש באתר ]

שלח דואר ל-webmaster@ifinch.org עם הערות והצעות.
כל הזכויות שמורות © 2006 עמותת מגדלי הפינקים
עדכון אחרון: 10/07/07